על פי החוק חיוב האב במזונות בנו הינו כל עוד הוא קטין. על פי ההגדרות, קטין הינו אדם שלא מלאו לו 18 שנה. הפרקטיקה הנהוגה בפסיקה הינה שמזונות לקטינים נפסקים עד הגיעם לגיל 18 או עד לסיום לימודיהם התיכוניים, לפי המאוחר. לגבי ילד מעל גיל 18, החיוב הינו על פי סעיפים 4,5 לחוק לתיקון
תביעת מזונות אשה נדונה לפי הדין האישי החל על הצדדים (בניגוד לדין הטרטריאלי - האזרחי). משמעות הדין האישי היא - שהדין נקבע לפי העדה הספציפית של בעל הדין, ולמעשה הדין משתנה מאדם לאדם, עפ"י השתייכותו הדתית. הדין בתביעת "מזונות אשה" של אשה יהודיה שנשאה בנישואים דתיים לא יהיה כדין אשה לא יהודיה ולא כדין
בניגוד לנושאים אחרים, בהם פסק דין שניתן הינו סופי, ולא ניתן "לפתוח מחדש" ענין שכבר ניתן בו פסק דין, הרי שבענייני מזונות פסק הדין הוא לעולם אינו "סופי", באופן זה שניתן לבקש שינויו. כל זאת מתוך הבנה שפסק דין ל מזונות הינו פסק דין שיכול לחול במשך שנים רבות (עד הגיע הילדים לגיל 18),
במקרה בו חיוב מזונות שנקבע במסגרת החלטה או פסק דין של בית המשפט או בית הדין הרבני אינו משולם, רשאית הזוכה לעשות גביית מזונות דרך הוצאה לפועל. אלא, שבמקרים רבים נפתח תיק הוצל"פ מבלי שקיים חוב כלשהו ו/או תוך "ניפוח" החוב המקורי לסכומים גבוהים בהרבה. במצב כזה פתוחה בפני החייב הדרך להגיש בקשה בטענת