בני זוג רבים סוברים כי דרך המלך היא לכתוב צוואה הדדית בה כל אחד מוריש את רכושו לשני ולאחר מכן למי שקבעו ביניהם.
אבל לצערי אין הבנה מספקת של הבעייתיות הקשה בצוואה הדדית ולכך שהיא אינה מתאימה לכל מקרה.
מהי צוואה הדדית?
צוואה הדדית מתבססת על הסתמכות. שני בני הזוג סומכים אחד על השני שהצוואה ההדדית משקפת את רצונם המשותף, ושאף אחד מהם לא ישנה את צוואתו.
ודבר זה כבר יוצר בעיה. הרי החיים יותר חזקים מכל דבר ואנשים משנים את דעתם במהלך חייהם. להגביל את עצמך ביכולת ההורשה שלך זה ענין מגביל ולא פשוט.
מה קורה אם הורים מחליטים להוריש בשווה לכל ילדיהם, אבל בזקנתם מתברר שילד אחד בקושי נמצא איתם בקשר לעומת ילד אחר שמטפל בהם 24/7? האם לא הגיוני שיחפצו להוריש יותר לילד שמטפל בהם לעומת ילד ש"לא סופר" אותם?
ומה במקרה שאחד הילדים מסודר מאוד כלכלית לעומת ילד אחר שמתקשה? האם לא הגיוני שהורה יחפוץ לתמוך יותר בילד נזקק מאשר בילד מסודר?
ויכולים להיות עוד מקרים רבים שבגללם אנשים ירצו לשנות צוואה. לכן החוק מאפשר לשנות צוואה בכל שלב ומה שקובע זו הצוואה האחרונה.
אז קודם כל עצם העובדה שאנשים מגבילים את עצמם מלשנות צוואתם היא כבר בעייתית, כי היא מונעת אפשרות שינוי ללא הגבלה.
איך בכל זאת ניתן לשנות צוואה הדדית?
כאשר בני הזוג בחיים – ניתן לשנות צוואה הדדית בהודעה לצד השני, כדי שהצד השני יוכל גם הוא לשנות את צוואתו בהתאם.
נשמע פשוט וקל? לא בכל מקרה.
פנה אלי מכר שהוא ואשתו ערכו צוואה הדדית. כיון שאחד מילדיהם נפטר וילדיו לא היו איתו בקשר, לא ציוו להם דבר, אלא הורו לחלק את רכושם רק בין ילדיהם שהיו בחיים.
אלא שהשנים נקפו והקשר עם הנכדים התחזק, וכעת הם מעוניינים לשנות את צוואתם ולהוריש לנכדים של אותו ילד שנפטר.
הבעיה היתה שאשתו כבר היתה דמנטית ולא כשירה לכתוב צוואה, ובמצב כזה גם הבעל לא היה רשאי לשנות את צוואתו! כי דובר בצוואה הדדית ולא היתה אפשרות שהבעל ישנה את צוואתו בהודעה לאשתו, כיון שהיא עצמה כבר לא היתה כשירה לשנות את צוואתה. לכן הוא נאלץ להישאר עם הצוואה ההדדית שמנשלת את נכדיו בניגוד לרצונו!
ומה קורה אם אחד הצדדים לצוואה ההדדית כבר נפטר? אז כבר לא ניתן לשנות את הצוואה ההדדית אלא אם כן הזוכה ויתר על כל חלקו בעזבון משנהו (או בלשון החוק: "הסתלק").
בענין זה ניתן פסק דין לאחרונה של בית המשפט המחוזי אשר ממחיש את הבעייתיות.
באותו מקרה שני הורים ציוו אחד לשני ולאחר מכן 80% לבן, ו- 10% לכל אחת משתי הבנות.
לאחר שהאב נפטר, האם התחרטה וכתבה צוואה חדשה בה היא מורישה את כל רכושה לשלושת ילדיה בחלקים שווים.
כדי לעשות זאת, וכיון שהיה מדובר בצוואה הדדית והאב כבר נפטר, היא "הסתלקה" מעזבונו של האב באופן שאינה יורשת בעזבונו.
לאחר פטירת האב, הבן התנגד לשינוי הצוואה של האם והתקיים דיון משפטי שהגיע עד לבית המשפט המחוזי. התוצאה הסופית היתה חלוקה שווה בין כל הילדים, ולמעשה סוכלה לחלוטין כוונתם והחלטתם המשותפת של ההורים – ובודאי של האב – להעדיף באופן מובהק את הבן.
כל זאת היה נמנע אילו הצוואה לא היתה נערכת כצוואה הדדית. עזבון האב היה מחולק לפי רצון האב, ואילו האם היתה רשאית לשנות את צוואתה ולהוריש את חלקה לשלושת ילדיה בחלקים שווים.
שוב אנו רואים את הבעייתיות שעלולה להיגרם מכתיבת צוואות הדדיות אשר מגבילות את יכולת ההורשה.
מתי כן מומלץ לכתוב צוואה הדדית?
לדעתי בני זוג שכל ילדיהם משותפים, אין סיבה לכתוב צוואה הדדית וזה רק עלול להגביל.
הרי במצב כזה האינטרסים של שני בני הזוג זהים. ברור לשניהם שטובת ילדיהם לנגד עיניהם, ויש להשאיר את החופש לכל צד לשנות את צוואתו לפי התפתחות חייו ורצונו.
צוואה כזו נדרשת בעיקר כאשר לבני זוג ישנם ילדים שאינם משותפים! וכל אחד מהם רוצה להוריש לשני, אבל שבסופו של יום רכושו יגיע לילדיו. לכן הם מורישים אחד לשני וקובעים מה יהיה אחרי פטירת כל אחד מהם ואיך תהיה החלוקה בין הילדים. במקרה כזה חשוב לערוך צוואה הדדית באופן שלא ניתן יהיה לשנותה – גם לא על ידי "תרגיל הסתלקות" – ואשר תבטיח את ההורשה לילדים באופן שכל אחד מהם יוכל בלב שקט להוריש למשנהו מתוך הבנה שבסופו של יום הוא יודע מה יגיע לילדיו.
לסיכום: יש לחשוב טוב טוב לפני שכותבים צוואה הדדית שמגבילה את יכולת ההורשה של הצדדים לה. ככל הניתן אדם צריך לשאוף לכך שתהיה לו חירות לשנות את צוואתו ואת הורשת רכושו כרצונו.